איך לזהות מגיפות לפני שהן קורות?
מאת גל ברקמחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה ב-Nature, מנסה לזהות תכונות של מחלות, שיש להם סיכוי להתפתח למגיפות.
אבל קודם כל: מהן מגיפות, ולמה (ואיך) הופכת מחלה למגיפה?
הגורם הכי חשוב בהתפרצות מגיפות, הוא ”כמה אנשים אדם חולה אחד יכל להדביק“. אם אדם חולה ממוצע, ידביק (שוב, בממוצע) פחות מאדם אחד, לא תהיה מגיפה… אפילו אם יצליחו להדבק איכשהו 10 אנשים, במשך הזמן המחלה תדעך, משום שביחד הם לא ידביקו, בעצמם, עוד 10 אנשים אלא פחות, וכן הלאה.
הבעיה (והמגפות) נוצרות כאשר הגורם הזה (המכונה במחקר R0, ולצורך הנוחות - זהו אינו הסימון היחיד בו משתמשים, כך גם אקרא לו כאן בהמשך) גדול מאחד: אם אדם אחד ידביק יותר מאדם אחד אחר, והבאים אחריו ידביקו עוד יותר אנשים, תווצר למעשה תגובת שרשרת של הדבקות, שיהיה קשה לעצור.
אז אם זה גורם קבוע, ה-R0 הזה, איך בכלל אפשר לעשות משהו כדי להשפיע עליו?
והתשובה: R0 הוא קבוע מתימטי, אבל בטבע הוא לא באמת קבוע. דברים רבים משפיעים עליו, מכמות הפעמים שאתם שוטפים ידיים, ועד ליד שאתם שמים על הפה כשאתם מתעטשים. כמובן, גם לאקולוגיה (ביוב זורם, כמות ה“נשאים“ וכ‘ו) יש ”קצת“ השפעה :)
וכמובן… חיסונים :)
ככל שאנשים רבים יותר מתחסנים, כך עולה חסינותה של כלל האוכלוסיה למחלה. העובדה הזו היא מעניינת, משום שלמעשה בהתחסנות, אתם עוזרים לא רק לעצמכם, אלא גם לסביבתכם (ובמיוחד לאנשים שאינם יכולים להתחסן, מסיבות בריאותיות). כאשר ישנם יותר אנשים מחוסנים, יש פחות סיכוי שאדם חולה ידביק אתכם, ולכן גם אתם לא תדביקו את סביבתכם.
אגב, דבר זה עולה לאחרונה בבריטניה, כאשר נוצר פחד בציבור, בעקבות מספר כתבות על תמותת תינוקות לחשוב שהסיכון לחלות בצהבת מהחיסון גדול, ולכן רבים אינם מחסנים את התינוקות שלהם. כיום ידוע, לאחר פעולת ועדת חקירה שבדקה את הנושא, שמדובר כנראה על צירוף מקרים. במצב שנוצר, R0 עולה, וקיים חשש בקרב האפידמיולוגים שבשלב מסויים, תוך מספר שנים, מספר אנשים יחלו במחלה, ומשום שהאוכלוסיה לא תהיה מחוסנת במידה הראויה, תתפרץ מגיפה קטלנית.
אבל גם ל“שיפורים“ גנטיים בגורמי המחלה, יש תפקיד בהתפרצות המגיפות.
נוהגים להפריד בין שני שלבים, אשר גורמים להתפרצות מגיפות: השלב הראשוני, בו מגיעה המחלה בכלל לבני האדם (למשל, ע“י העברה מבעלי חיים כלשהם) והשלב בו המחלה מועברת בין בני האדם. בשלב השני יכולות לווצר מוטציות שונות, שיכולות להשפיע על התחלואה במחלה. אם החיידק יוכל להלחם במערכת החיסון של בני האדם בצורה טובה יותר, הוא יוכל לשרוד זמן רב יותר (ובמקרים מסויימים, בני האדם לא יוכלו לשרוד). באותה מידה, שיפור ביכולת ההעברה שלו יכולה לעזור להתפרצות מגיפה: אם במקור נדרש מגע ישיר בין בני האדם, או כמות גדולה של חיידקים למשל, אז יעילותה של ההעברה פחותה מאשר במצב בו אפשר ”להפגש“ עם רסיסי רוק של אדם, אשר עוברים באויר, כתוצאה מעיטוש.
במחקר החדש, הגיעו החוקרים למסקנה שישנו סיכוי סביר, שמחלות שכיום קיימות עם R0 הקטן במקצת מ-1, יהפכו למגיפות.
איך החוקרים הגיעו למסקנה זו? סימולציות מחשב. החוקרים הזינו נתונים שונים ומודלים שונים, והגיעו למסקנה שבמצבים רבים בהם R0 קטן במקצת מ-1, מחלות ידעכו, אבל בצורה מאד איטית. בזמן הרב שדבר זה לוקח, יתקיימו דורות רבים של חיידקים, והסיכוי שתתקיים מוטציה שתהפוך את המחלה לגורמת מגיפה אינו זניח.
אז מה אפשר לעשות בקשר לזה? לא הרבה…. אבל המחקר כן מצביע על מחלות שונות שיש צורך להתרכז במניעתם, ועל סדר עדיפויות בטיפול ובמחקר… גם מחלות שלא נראה שמהוות בעיה, יכולות להפוך לבעיה קשה בקלות.
מקור (המחקר) :
Nature 426, p. 658
