לוחמה כימית בין צמחים… מתברר שזה קיים :)
מאת גל ברקהאחת הסכנות האקולוגיות, האורבות לזנים מקומיים של צמחים, היא התפשטות של צמחיה מיובאת, על איזורים נרחבים. צמחיה שכזו, יכולה להשתלט על משאבי הקרקע, ולגרום לנזק בלתי הפיך למערכת האקולוגית.
התיאוריה הרווחת, המסבירה את ההתפשטות הנרחבת של הצמחיה החדשה, היא שהגורם הוא העדר הטורפים הטבעיים של אותם הצמחים: העדר הטורפים, מאפשר לצמחים לגדול ולהתפשט ללא בקרה, בעוד שחרקים או בעלי חיים אחרים, הניזונים מאותם הצמחים, ונמצאים בסביבה הטבעית של הצמח, היו בולמים את התפשטות הצמחיה.
”לוחמה כימית“ בין הצמחים, עלתה כאפשרות נוספת, כדרך להשתלטות צמחים על סביבתם. אולם מקובל לחשוב שתיאוריה זו, היא תאוריה בעלת חשיבות זניחה. האמונה הרווחת, היא שהשימוש בלוחמה כימית כנגד צמחים, על ידי צמחים, אינה יעילה: רעל חייב להווצר בצמח מסויים, ולעבור את כל הדרך לצמחים שבסביבה. בנוסף, הרעל צריך להגיע, אל צמחי היעד, בריכוז שיוכל להשמיד אותם. כמובן, אותו הצמח, מייצר הרעל, צריך לפתח עמידות לאותו החומר - כלומר, זהו רעלן, שצמחים יכולים להתגבר על הרעילות שלו, באופן טבעי. כדרך האבולוציה, כך מקובל להאמין, צמחים אחרים יוכלו לפתח את אותה החסינות, תוך זמן קצר.
מסיבה זו, לא ניתן משקל רב לתיאוריה זו, וכך גם לא התפתח תחום מחקרי זה, הבודק את השימוש ברעלים בין הצמחים.
במחקר חדש, המתפרסם בגליון Science מה-5 בספטמבר, מראים החוקרים שישנו סוג צמחים, אשר נעזר בפיזור רעלים, על מנת להשמיד את הצמחים שמסביבם.
המחקר התמקד בצמחים שהגיעו לצפון אמריקה מאירופה. מתברר ששורשיהם של צמחים אלו, מפיצים רעלנים, אשר מגיעים לשורשים של הצמחים בסביבתם. בצמח אשר אל שורשיו מגיע הרעלן, מתחיל אפקט דומינו, אשר מתפשט בצמח כולו, ומביא, בסופו של דבר, למותו.
אם כך מדוע אין אנו מבחינים, בלוחמה הכימית בין צמחים, באיזורי המחייה המקוריים שלהם?
החוקרים בדקו, ומצאו כי צמחים אירופאיים, אשר תחום המחיה המקורי שלהם, הוא תחום המחייה של הצמחים יוצרי הרעלנים, פיתחו חסינות לאותם הרעלנים. וההסבר זהה להסברים של התיאוריה, האומרת שאין שימוש בלוחמה כימית בין צמחים כלל: בין צמחים אשר דרים בכפיפה אחת, במשך דורות רבים, באמת מתפתחת חסינות בצמחים האחרים, בהתאם לתהליך האבולוציוני.
בעוד שהצמחים הרעילים, מצליחים להשמיד, בתחילה, את הצמחים שבסביבתם, בסופו של דבר לא רק הם יהנו מהשמדת הצמחים האחרים, אלא גם צמחים נוספים, אשר עמידים לאותם הרעלנים. הצמחים הללו, יתפשטו גם הם לתחום שפינו הצמחים הרעילים, וכך, במשך הזמן, הסביבה של הצמחים הרעילים תהפוך לעמידה בפני הרעלים. בשלב זה, כדי לפתח רעל חזק יותר, שישמיד גם את הצמחים העמידים, נדרשים משאבים רבים יותר, משאבים אשר הטבע אינו נותן לצמחים הרעילים.
ומדוע, כאשר אין ברעלים שימוש, הם לא נעלמים?
עקרון אבולוציוני, הוא שבמהלך הזמן, גנים שאין בהם שימוש, הולכים ונעלמים. במקרה הזה, ההערכה היא שהרעלנים נשמרים משום שהם עדיין מהווים קו הגנה מפני צמחים פולשים, אשר אינם עמידים בפני הרעלים. בדבר זה, לרוב, קשה להבחין בסביבה השומרת על איזון אקולוגי.
כיום, לאחר פרסום מחקר ראשוני זה, צפוי שתחום המחקר הנ“ל יתעורר מקפאונו, ויתחיל להתפתח במהירות רבה מכפי שהתפתח עד כה. ללא ספק, מחכים לנו עוד גילויים מעניינים בתחום.
מקור (המחקר) :
Science 2003 301: 1377-1380
