מיקרובים מתחת לשלג
מאת גל ברקבמשך השנים, ובמיוחד בשנים האחרונות, התגלה יותר ויותר, שחיים יכולים להתקיים במקומות, בהם לא האמינו, בעבר, יכולים להתקיים חיים. מצלחות פטרי על הירח, לטמפרטורות הגבוהות של פתחים וולקניים ועד ללחצים הגבוהים בקרקעית האוקיינוס. מחקר חדש, מגלה שחיים יכולים להתקים, ואף לשגשג, במקום בו, בעבר, חשבו שהדבר בלתי אפשרי: מתחת לשכבות שלג, בטמפרטורות שמתחת לנקודת הקפיאה.
בעבר כבר הראו שמתקיימים חיים, במים שמתחת לקרחונים בקטבים. הפעם ממש מדובר על הקרקע שמתחת לקרח. עדויות לכך הופיעו כבר בעבר: כמויות חנקן, פחמן דו חמצני ומתאן - חומרים אשר נוצרים על ידי פעילות ביולוגית, הופיעו בכמויות הגדולות מהמצופה, לאחר הפשרת שלגים. אך המחקר החדש מפתיע בכל זאת, משום שהדעה הרווחת, היא שמתחת לטמפרטורה בה קופאים המים, לא ניתן לקיים תהליכי מטאבוליזם (חילוף חומרים), ולכן, בעלי חיים אינם יכולים לשמור על פעילות תקינה, ובוודאי שלא לשגשג.
במחקר אשר מתפרסם בגליון Science האחרון, דגמו החוקרים מיקרובים, באיזור טונדרה בקולורדו שבארה“ב. החוקרים בדקו, ומצאו שלמעשה לא רק שאותם המיקרובים (בעיקר פטריות, אך גם בקטריות) משגשגים מתחת לשכבת הקרח, אלא שתקופת השגשוג העיקרית שלהם, היא בתקופה זו. שיא הפריחה של המיקרובים, נמצא בסיום החורף.
כדי לזהות את המיקרובים, ערכו החוקרים בדיקות גנטיות, לאותם המיקרובים. בבדיקות אלו, התגלה דבר מפתיע נוסף: למרות השוואה מקיפה עם דגימות קיימות, ולאחר בדיקה חוזרת, החוקרים בינו שגילו, בין המיקרובים, גם שלש קבוצות של פטריות, שדבר קיומן לא היה ידוע בעבר.
בכך, מרחיבים החוקרים את הידוע לנו, על קיומן של קבוצות פטריות, וגם על תנאי הקיום הקיצוניים של החיים, אך לנושא זה השפעה מרחיקת לכת על גורם נוסף: התחממות כדור הארץ.
מודלים, אשר מנסים לחזות את התחממות כדור הארץ, תוך שימוש בכמות גזי החממה הנפלטים, נוהגים להחשיב איזורים קפואים כ“איזורים מתים“, בהם לא מתקיימת פעילות ביולוגית, ולכן גם לא משתחררים גזי חממה. אך עכשיו, כשמתברר שלא כך, יהיה צורך לתקן את המודלים, ולהתחשב גם בכמויות גזי החממה, נהפלטים כתוצר לוואי של פעילות המיקרובים הללו.
כמויות החיידקים והפטריות, המתקיימות מתחת לשכבות השלג אינן ידועות. אולם החוקרים מציינים, שכ-40% משטח כדור הארץ, נמצא במקומות שהם מכוסים, לפחות חלק מהשנה, בשלג. התיקון הנדרש לחישוב אפקט החממה, הוא משמעותי ביותר.
מקורות:
Science 2003 301: 1359-1361
Science 2003 301: 1307
