והפעם: גן המניה דיפרסיה
מאת גל ברקאחד היתרונות של למידה גנטית ”מלמטה למעלה“ של מחלות, היא היכולת להבין באמת ”מה קורה שם“. מחלות רבות, גנטיות או לא, נחקרות ”מלמעלה למטה“, כלומר, מנסים טיפולים ורואים אם הם עוזרים. לרוב מתחילים על רקמות או הדמיות של חומרים, אח“כ עוברים לבעלי-חיים וכן הלאה, תהליך ארוך ומייגע של ניסוי וטעיה.
מסיבה זו, פרוייקט הגנום האנושי והמחקר הגנטי בכלל, נחשבים התקדמות טובה ורצויה כל-כך: אחת לכמה זמן מצליחים להבין ו/או לזהות תפקודים של גנים מסויימים בגוף (או, להבדיל, בחיידקים, וירוסים או גורמים מזיקים אחרים), ולמרות שעדיין לרוב קשה (עד בלתי אפשרי) להשתמש במידע החדש ללא מידע נוסף, לפעמים כן מגיעים למידע שימושי (לפחות בתווך הארוך). פרסום שכזה נעשה לאחרונה, על גילוי גן שיש לו השפעה על מניה-דיפרסיה, אותו המצב בו אנשים מגיעים לפעמים להרגשות דכאוניות ולפעמים להרגשת עילוי אדירה.
הגן שזוהה כקשור למחלה, משפיע על רגישות המוח למסרים המועברים בין הנוירונים בו. נמצא קשר בין שינוי מסויים בגן לבין המחלה. כאן יש לציין שזהו כנראה אינו השינוי היחיד שיכל לגרום למחלה, אך זוהי בהחלט התקדמות, אפילו אם רק מתחשבים בכך שעכשיו נחשף המנגנון שגורם לתופעה הנ“ל: מאחר שעכשיו ידוע המנגנון שמאחורי הבעיה (או לפחות, חלקו), צפוי שתהיה לכך השלכה חיובית על מציאת טיפול משום שעכשיו יודעים ל“לאן לכוון“ את החיפושים.
