מהם הסוגים השונים של השפעת, ומה מבדיל את ה- H5N1 מנגיפי שפעת אחרים?
מאת גל ברקנכתב במקור כתשובה לשאלה שנשאלה בפורום מדע, טכנולוגיה וטבע בפרש. העיסוק הוא בשאלה שבכותרת ובסיווג של סוגי השפעת השונים, בהקשר של המאמר הזה (שמומלץ לקרא כרקע לשאלה).
אחד הסיווגים של נגיפי השפעת, שרובנו כבר מכירים מהעתונות, מבוצע ע“י התייחסות לשני חלבונים הנמצאים על מעטפת תא השפעת: המגלוטינין (H) וניורומינידאז (N). חלבונים אלו משמשים את המערכת החיסונית שלנו לזיהוי הנגיף, אולם הם גם משתנים באופן תכוף ולכן בעצם כאשר אנו חולים בשפעת, איננו מתחסנים מפני כל מחלות השפעת בעתיד. ישנם לא מעט כאלו (ועוד יותר, צירופים). מדוע מתרכזים כיום כל כך ב- H5N1? ואיך זה שדווקא נגיף זה, שאינו משתנה (נשאר H5N1) בעופות, הוא זה שמדאיג אותנו?
דבר ראשון, צריך לזכור כי סיווג לזנים, תתי-זנים וקבוצות אחרות בביולוגיה, הוא דבר שרירותי. שינויים גנטיים מצטברים עם הזמן באופן שפעמים רבות אינו גורם לשינוי משמעותי (אלא עם התרבות אותם השינויים). ובכל זאת, לצורך קלות ההתייחסות לנושאים ביולוגיים רבים, נהוג לבצע סיווגים של בע“ח לזנים, תתי-זנים וכ‘ו. אף פעם לא מדובר על גנום בודד. תמיד על קבוצה דומה.
גם הסיווג הנ“ל הוא סיווג שרירותי שנעשה ע“י בני אדם. ברמת הבסיסים בחומר הגנטי בוירוס, זה מתבטא, בין היתר, בכך שיכולים להיות הבדלים בין מספר חלבוני המגלוטינין (H) שכולם מסווגים ב- H5. אותם הבדלים גם ישפיעו במידה מסויימת על היכולת של הגוף לזהות את הנגיף.
כלומר, מי שחלה בעונה הקודמת ב- H3N2 מוגן במידה מסויימת מנגיפי שפעת H3N2 אחרים, כי הם יחסית דומים. אבל הם לא זהים. זו הסיבה שהנגיף H3N2 שינתן חיסון כנגדו בעונת חיסוני השפעת הקרובה, שונה מה- H3N2 מהשנה שעברה.
הפסקה הקודמת שכתבתי, צריכה להבהיר שהוירוס כן יכל להשתנות, למרות שהוא נקרא כל הזמן H5N1.
אבל האמת היא שהחלק הזה, ההשתנות של החלבונים הללו, הוא החלק הפחות רלוונטי כשמדברים על ”שינוי שיגרום למגיפה“. אנו לא נתקלנו בימי חיינו ב- H5N1, ולכן לגוף יקח הרבה מאד זמן לזהות אותו (לפחות בפעם הראשונה שנתקלים בו), ולא משנה אם הוא בגרסתו הנוכחית או שישתנה קצת. החשש הגדול הוא שהנגיף יתפתח במנגנונים נוספים שלו, שאחראים על ההדבקה.
למשל, מחקר שפורסם לאחרונה מצביע על כך שהנגיף ”מתישב“ בחלקה התחתון של מערכת הנשימה (ממש על הריאות). פירוש אחד של המחקר הוא שזוהי הסיבה ששיעול מהווה גורם פחות סביר כיום להפצת המחלה. אם הנגיף ישתנה ויופיע בכמויות גדולות בדרכי הנשימה העליונות ורוק משיעול יכיל נגיפים רבים, סביר שיהיה לו הרבה יותר קל לעבור בין בני אדם.
וכאן אני כבר נגעתי בשתי סיבות שבגללן חוששים שמחלת העופות תהפוך למגיפה קטלנית.
כמו שכתבתי, החשש הגדול הוא שהנגיף יפתח מנגנונים מסויימים שיאפשרו הדבקה קלה יותר של בני אדם. החשש הזה גדול במיוחד דווקא עם ה- H5N1 משום שכיום ברור שיש ויהיה לנגיף הרבה זמן ”לפתח“ את המנגנונים האלו.
במשך שנים לא מעטות מנסים לבצע פעולות רבות ומשמעותיות כדי למנוע את התפשטות הנגיף, ולהכחידו בכל מקום בו הוא מתגלה. ובכל זאת, לא רק שלא מצליחים להכחיד אותו, אלא שבשנה האחרונה הוא התפשט מאסיה לאירופה ואפריקה, ומכה שורש במדינות רבות בהן לא היה בעבר. ככל שיש יותר נגיפים מהסוג הזה, וככל שיש לנגיפים יותר זמן ומקום להתפתח, כך עולה גם הסיכון.
העובדה השניה שהזכרתי היא שהגוף שלנו עדיין לא יודע לזהות במהירות את הנגיף. ביחד עם הקטלניות המוכחת של הנגיף ביונקים בכלל ובבני-אדם בפרט, יחסית לנגיפי שפעת אחרים, קיים גם חשש לתמותה משמעותית.
במלים אחרות, הוא לא הוירוס היחיד וגם הוא רחוק מלהיות וירוס שפעם העופות היחיד, אבל הוא הדבר הכי קרוב שיש לנו כרגע (מבחינת השינוי הנדרש בו) למגיפה (מבחינת יכולת השרידות) קטלנית (מבחינת… אמממ… כן :) ) ועדיין אין לנו את הכלים להפחית משמעותית את הסיכון ממנו.
