איך נוצרים משושי בזלת (ומדוע לא תמיד)?
מאת גל ברקכשאתם עוברים על גשר ארוך, שימו לב לכביש. לפחות במקום אחד תוכלו לראות פס שעובר לרוחב הגשר, ובו יש פער או חומר גמיש כלשהו. הפס הזה נוצר כדי למנוע נזקים מתופעה פיזיקלית ידועה: כאשר חומר מתחמם הוא מתרחב, וכאשר הוא מתקרר הוא מתכווץ. אם הגשר היה עשוי מגוש בטון אחד, התכווצות היתה עלולה לנתקו מיסודותיו המעוגנים באדמה, או לסדוק אותו במקומות אחרים.
לבה, כאשר היא עולה לעבר פני השטח, יכולה להתקרר במהירות, ו“להשבר“ בצורה דומה.
הסדקים שיכולים להווצר בזמן קירור אינם חייבים להיות משושים. למעשה, במקרים רבים בהם נוצרים סדקים בשל התקררות או התרחבות, כמו סדקים רבים בכבישי הארץ למשל, הם אינם נראים כמו משושים כלל. אולם אם החומר אחיד מאד, ואין איזורי חולשה מובהקים שבהם ”קל יותר“ (מבחינת הכוחות הפועלים) לסדקים להווצר, החומר נסדק בצורה שהכי ”נוח“ לו להסדק (שוב, מבחינת הכוחות הפועלים בחומר) : במקרה שלנו, מתברר, בצורה של משושה.
באופן מעשי, החומר אינו אחיד לחלוטין ואף פעם לא מתקרר בצורה האידאלית ליצירת משושים, ולכן נוצרות גם צורות קצת שונות. אבל זהו העקרון :)
בהסבר על ”איך נוצרים המשושים“ גם טבוע למעשה ההסבר מדוע לא תמיד נוצרים משושים: הלבה יוצאת ממעבה האדמה בצורות שונות, ויכולה להתקרר במהירויות שונות מאד. ישנם גושי לבה שפורצים ממעבה האדמה בעודם נוזליים ומתקררים בשניות, וישנם מצבים בהם סלעים מתמצקים במשך אלפי שנים, עשרות אלפי שנים ואף יותר מכך. כדי שיווצרו משושים, דרושים תנאים מאד מסויימים, הן מבחינת אחידות החומר, והן מבחינת צורת (במיוחד מהירות) הקירור.
נכתב כתשובה לשאלה שעלתה בפורום מדע, טכנולוגיה וטבע בפרש.
