בלוג לנושאי מדע scienceblog.galbarak.co.il

הגעת זנים חדשים של בעלי חיים למקומות נידחים, יכולה לשנות באופן משמעותי את האיזון האקולוגי בהם. עכברושים הם אחד הזנים שמצליחים להגיע כל פעם מחדש לאיזורים יחסית מבודדים ולהתנחל בהם.

לאור שתי עובדות אלו, הגיוני לנסות ללמוד על הגעת עכברושים למקומות חדשים וההתנהגות בהם. חוקרים ניו-זילנדים החליטו שרעיון טוב הוא לשחרר עכברוש באי בודד, לעקוב אחריו וללמוד על התנהגותו באמצעות מקלט רדיו המוצמד לו, עד לתפיסתו והחזרתו למעבדה מספר שבועות לאחר מכן.
לעכברוש היו תוכניות אחרות.

עם שחרורו של העכברוש, הוא סייר ברחבי האי, ששטחו כ- 950 דונם. לאחר כארבעה שבועות התיישב באיזור אחד של האי, ונשאר בו. לאחר שראו שהעכברוש התיישב באיזור מסויים באי, עברו לחלק השני של המחקר: ניסוי שיטות לגילוי העכברוש ובדיקת צורות שונות לתפוס אותו. לחלק זה של הניסוי הקציבו 4 שבועות נוספים, זמן מספיק לכל הדעות (כמעט), שבו ניתן יהיה לתפוס את העכברוש עוד לפני שהסוללות במשדר הרדיו שעל גבו יתרוקנו.

כדי לוודא שהעכברוש יתפס, הניחו החוקרים 20 מלכודות קפיציות, 15 מלכודות שעווה, עוד 15 תעלות גילוי הונחו ושני כלבי צייד מאומנים הצטרפו למרדף. המלכודות הונחו בצפיפות כפולה מזו ששימשה להדברת אוכלוסית עכברושים פולשים בעבר. כך, ללא ספק, העכברוש יתפס בלי בעיות. לעכברוש היו תוכניות אחרות.

לאחר 4 השבועות של נסיונות התפיסה, ועוד שבועיים נוספים (והרבה חמאת בוטנים, שוקולד, סלמון וסלמי מבוזבזים במלכודות), התרוקן מקור החשמל של משדר הרדיו.

למזלם של החוקרים, על האי השכן, במרחק 400 מטרים מהאי שעליו שוחרר העכברוש, קיימת תחנה קבועה של הרשויות הניו-זילנדיותלזיהוי פלישת מכרסמים. צואת עכברושים שזוהתה על האי הכילה את ה- DNA של העכברוש הסורר, וכך ניתן היה לדעת בוודאות שהאשם היה העכברוש ששיחררו החוקרים.

בשבועות ה- 12 עד ה- 16 של הניסוי, שמזמן כבר היה אמור להסתיים, השתמשו החוקרים בעוד 20 מלכודות שהכילו חמאת בוטנים, 5 מלכודות קבורות באדמה ו- 5 פתיונות מורעלים. נראו סימנים שהעכברוש הופיע במקום, אבל זה לא ממש עזר.

העכברוש נתפס בסופו של דבר כ- 18 שבועות לאחר ששוחרר, במלכודת שהכילה בשר פינגווין טרי, והושמה במקומה לאחר שכלבי הצייד זיהו באיזור את ריח העכברוש.

והמסקנות?
קודם כל, לא לשחרר עכברוש על אי בודד.
ובנימה קצת יותר רצינית: היה ידוע כי עכברושים מסוגלים לשחות מרחקים של 600 מטרים, אולם זו הפעם הראשונה שבה ראו עכברוש שוחה בים הפתוח מרחק כה גדול של 400 מטרים (כמעט חצי ק“מ). העכברוש התנהג באופן כללי בשונה מאד מהצפוי.
העובדה שהעכברוש שחה לאי שכן מאד מפתיעה, משום שבעצם באי שבו שוחרר לא היה חסר לו כלום… חוץ אולי מעכברושים נוספים, ואולי האינטראקציה איתם היא זו שהיתה חסרה לו ואותה חיפש. זה כמובן לא יותר מניחוש.

את הקושי הרב שהיה לפתות את העכברוש למלכודות הסטנדרטיות, מייחסים החוקרים לעובדה שהיה העכברוש היחיד באי, ובעצם אף אחד לא התחרה איתו על מזון, שהיה בשפע. במידת הצורך להשמיד אוכלוסיות פולשות קטנות, ברור עכשיו שיעילות השימוש במלכודות בלבד לא גבוהה. יהיה צורך לחשוב על שיטות אחרות.

מקורות המידע:
http://www.livescience.com/animalworld/051019_rat_race.html
Nature, Vol. 437, p.1107
http://www.nature.com/nature/journal/v437/n7062/extref/4371107a-s1.doc

הסיפור הזה נכתב ביום Tuesday, 25 בOctober 2005, בשעה 23:00:30, והוא שייך לנושא כתבות. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר לשלוח לסיפור הזה טראקבאק מבלוג אחר.‏