תרופות מהטבע, טוב או לא? (דעה)
מאת גל ברקהאם הייתם אתם, לוקחים בעצמכם או נותנים לבן משפחה תרופה חדשה, שלא נבחנה מעולם ע“י רשויות מוסמכות, ובמעולם לא אושרה לשימוש לטיפול בבני אדם? לא נראה לי :)
אם כך מה מניע כ“כ הרבה אנשים לקנות סוכריות, טיפות ומשחות טבעיות (נקראות כך משום שמקורן בחי או בצומח) אשר, עפ“י הפרסומים, בעלי תכונות רפואיות?
רוב האנשים מאמינים ש“אם לא יועיל, לא יזיק“. ואמנם, אם החומרים באותם הצמחים לא משפיעים באמת, אז מי שקונה את ה“תרופות“ הנ“ל הוא סתם פתי, ומבזבז את כספו לריק. אולם הבעיה מתעוררת אם לאותם החומרים יש, אכן, תכונות רפואיות.
כאן המקום להזכיר לכל מי שחושב ש“טבעי“ משמעו ”בטוח“, שישנם חומרים טבעיים או שהינם תמצית של צמחים, שהינם מסוכנים מאד. לדוגמא תמציות מצמחי הקוקה, פרג וקיקיון (וקיימים עוד רבים ו“טובים“). לא כל מה שטבעי, בהכרח בטוח.
ונזכיר עובדה נוספת: חלק נכבד מהתרופות הקונבנציונליות, בא מהחי והצומח. למעשה, הטכנולוגיה כיום אינה מתקדמת דיה כדי שניתן יהיה ”לתפור“ תרופה למחלה, בצורה גנטית. לכן משתמשים בחומרים שנמצאים בטבע, כדי לשמש כתרופות, גם בתעשיית הרפואה הקונבנציונלית. לפעמים כל ההבדל הוא בצורת האריזה, לפעמים אפילו זה לא. לדוגמא: ברוק יש אנזימים בעלי פעולה אנטיביוטית. אבל אני מבטיח שלא תמצאו בקבוקוני רוק, לטיפול בפצעים, בבית המרקחת… את רוב החומרים האנטיביוטיים לטיפול בפצעים (שלרוב ניתן לייצר, אגב, ללא צורך בבעלי חיים מפותחים) ניתן לדחוס בשפורפרת משחה, כך שההשימוש בה (והשימור של התרופה) יהיה הרבה יותר נוח. לעומת זאת, דבש (שבמקרים מסויימים יכל לשמש לטיפול בפצעים גם כן) יכל לבוא בצורתו המקורית (אך כמובן, אחרי שעבר עיקור).
ומכאן אנו מגיעים לנקודה החשובה באמת: תרופה יכולה להיות בעלת השפעות לוואי. רובנו מכירים זאת מהאזהרות משימוש בתרופות קונבנציונליות, אך כמובן, כל חומר שנועד להרוג אורגניזמים מחוללי מחלות, או להשפיע על הגוף בצורה שתעזור להגן עליו, קיים סיכון שהחומר ינתן ב“מנת יתר“ ויפעל (או יפעיל את הגוף) בעוצמה גדולה מכדי שהגוף יוכל להתמודד איתה, ללא השפעות שליליות. שלא לדבר על כך שחלק מהתרופות הן למעשה רעל, הניתן בכמות מספיק קטנה, כך שהגוף לא ניזוק ממנה בצורה משמעותית. כאן באים לעזרה המחקרים והניסויים הקליניים: ניסויים ומחקרים שנערכים במשך שנים, ומטרתם לבדוק את התרופה, על כל היבטיה וסיכוניה, תוך התחשבות בקשת שיקולים רחבה מאד. אותה הבקרה אינה קיימת, כאשר מדובר על תרופות מהטבע. מעניין לציין, בהקשר זה, שבעוד שלקהל הרחב, אותם התכשירים נמכרים כבעלי יתרונות רפואיים מובהקים, כלפי הרשויות הם מוצגים כ“תוספי מזון“ בלבד, ולא כתרופות.
כמובן, במצבים קיצוניים, בהם הרפואה המודרנית אינה מוצאת פתרון למחלה, סביר (ואולי אף רצוי) להשתמש בכל כלי העומד לרשותנו. בין היתר, תרופות שלא נבדקו בעבר (קונבנציונליות, או לא). אבל ברוב המצבים, ובמיוחד במקרים בהם משווקים את התרופה לכל אחד כ“חיסון טבעי“ מסוג זה או אחר, לא מכוונים לאותם החולים הסופניים. ובכך יכולים לסכן את האוכלוסיה, המשתמשת באותה תרופה. בטווח הקצר, לדוגמא, יתכנו תופעות בלתי מורגשות כמו עייפות או חוסר ריכוז, שהאנשים המשתמשים באותה התרופה אינה מודעים להן, ובניגוד למצבים בהם משתמשים בתרופה קונבנציונלית, שיכלה לפגום במהירות או כושר השיפוט, אינם נמנעים מלנהוג ברכב, או לעבוד בסביבה מסוכנת. כמובן, יכולות להיות השלכות נוספות, כגון תגובות בין תרופתית (בין תרופות המכונות טבעיות, לתרופות קונבנציונליות, או בין שני סוגים של תרופות טבעיות). תופעות ארוכות טווח, יכולות להיות למשל במערכת סילוק הרעלים של הגוף, או כל מערכת אחרת בגוף המושפעת מאותם החומרים. במצב שכזה, בלי המעקב הנדרש עבור תרופות ”רגילות“, יהיה גם קשה מאד לזהות את הגורם לתופעות הללו.
כמובן, לשימוש בתכשירים אלו יכולות להיות השלכות, אף מעבר למצב הבריאותי של אותו אדם המשתמש בתרופה. למשל, שימוש נרחב בחומרים אנטיביוטיים, יכל לעודד חסינות חיידקים לאותה האנטיביוטיקה, ולהוציא חומר אחד, או קבוצת חומרים הפועלים באופן דומה, מארסנל הנשק שלנו נגד מחלות. לא שהשיטה הזו לא עובדת… בגידול בע“ח נעזרים רבות במתן אנטיביוטיקה לאותם בעלי-החיים באופן קבוע, דרך המזון. אבל כשמדובר על בני-אדם, אולי זו לא הדרך הטובה ביותר להמנע ממחלות. במיוחד כשלא יודעים מהן כל ההשפעות, ומהי מנה מסוכנת.
