האם באמת אבד הכלח על דלק מאובנים?
מאת גל ברקתחזיות שונות מהשנים האחרונות מעלות תמונה מדאיגה לגבי כמויות משאבי האנרגיה העומדים לרשותנו. המשאבים המנוצלים והפופולריים ביותר, שניתן לסכמם ב“דלק מאובנים“ (נפט, פחם וכ‘ו) מתמעטים, וכל הזמן צריך להפעיל שיטות מתוחכמות יותר כדי למצא אותם ולהפיקם. בו בזמן, אלו הם גם מקורות זיהום משמעותיים מאד.
מסיבות אלו, קיימת התמקדות רבה בעולם במחקר של מקורות אנרגיה חלופיים. כיום לומדים במדינות רבות להפיק את המקסימום מאנרגיה גרעינית, רוח, שמש ומקורות מתחדשים נוספים.
אולם מעבר לשימוש בלעדי במקורות מסוג זה, אם אפשרי בכלל במאה הקרובה, הוא מאד יקר. למשל, העלות של שימוש בלוחות סולריים להפקת חשמל היא כל-כך גבוהה, שההשקעה מחזירה את עצמה רק בטווח של כ- 30 שנה.
וזה יקר לכולם. גם למדינות שבהן דולר אחד שמושקע באנרגיה חלופית, משמעו דולר אחד פחות לצרכים הבסיסיים של האוכלוסיה. במלים אחרות, מדינות שאין סיכוי שיצטרפו למאמץ, כי מבחינתן ההשקעה היא פשוט בלתי אפשרית.
בניגוד למעוניינים ליצור מהפכה אדירה בתחום בתוך שנים בודדות, ד“ר מארק ז‘אקרד מציג בראיון (mp3) לתוכנית הרדיו quirks&quarks זוית מעניינת, ויתכן מעשית יותר. ד“ר ז‘אקרד מצדד בשימוש בטכנולוגיות קיימות להגנה על הסביבה, טכנולוגיות שפעמים רבות לא מבצעים בהם שימוש, לפעמים בגלל התחושה שלא יזדקקו להם זמן רב. זאת, ביחד עם ניצול היתרונות הכלכליים הטמונים בשימוש בדלק המאובנים.
לטענתו, בניגוד לחוזי השחורות שמאמינים במיצוי מקורות הדלקים הללו תוך שנים עד עשרות שנים בודדות, ככל שמחירי האנרגיה יעלו, יהפכו רווחיות יותר שיטות מסובכות למיצוי הדלקים. אפשר לראות זאת גם בארץ, אגב, בהתעניינות המחודשת בהפקת נפט מפצלי השמן במישור רותם בנגב.
הוא אומר שדלקי המאובנים יהיו איתנו עוד שנים רבות, אם נרצה או שלא… אז כדאי להתרגל, לנצל את המירב ולמזער נזקים.
ההאזנה לראיון מומלצת.
