CSI ומדע הזיהוי הפלילי
מאת גל ברקלאחרונה יצא לי לקרא קצת על הפופולריזציה של מדע הזיהוי הפלילי, שמתרחשת בעקבות הסדרה CSI.
מתברר שזה גם משפיע על משפטים אמיתיים, כאשר מושבעים מצפים לעדויות מהסוג הזה, ומודעים הרבה יותר למשמעויות שלהם.
אבל זה גם העלה על סדר היום את העובדה שיש פה גם צד שלילי: באמונה מוחלטת באנשי המז“פ ובעדויות המדעיות, לפעמים שוכחים שאין מדע של 100% מוחלט. ולדעת חלק מהאמת יכל להיות גרוע לפעמים כמעט כמו לדעת לא אמת.
למשל, ידעתם שלמרות שטביעות האצבעות אמורות להיות שונות עבור כל אדם, עדיין יש טעויות ב- 4-5% מהמקרים שבהם הן מזוהות בוודאות?
סיפור מעניין ששמעתי עליו בתוכנית הרדיו Science Friday של NPR, הוא שלאחר סדרת הפיגועים בספרד, הגיעו חוקרי ה- FBI לעזור למשטרה המקומית. שני חוקרים השוו טביעות אצבעות למישהו, וקבעו שיש התאמה של 100%. אח“כ גם חוקר FBI נוסף, מומחה בדימוס, ששלחו אליו את טביעות האצבעות כדי לוודא, קבע שיש התאמה של 100%. במשטרת ספרד החליטו לא להסתמך רק על זה, ובסופו של דבר מצאו התאמה של 100% למישהו אחר, שגם היו עדויות נוספות לגביו.
אז נכון שהסיכוי שה-DNA (למשל) יהיה זהה, בין חשוד ודגימה (שנלקחה כמו שצריך) מאיזור הפשע, הוא אפסי. אבל הסיכוי שאדם יראה תוצאות של שתי הבדיקות ויפענח את מה שהוא רואה לא נכון, הוא לא אפסי. ועדיין אין מספיק מידע מדוייק על שיעור הטעויות.
זה גם העלה על סדר היום את העובדה שאין ביקורת מספקת ובדיקה חוזרת מספקת של המסקנות המדעיות, וזהו שלב חשוב מאד בתהליך המדעי.
למשל, בשבועון הבריטי New Scientist (גליון 30 ביולי, עמ‘ 6) מזכירים כי בבריטניה הורשעו הורים על סמך מס‘ סימפטומים שהתגלו בנתיחת ילדם: נפיחות במוח, גלד על השכבה החיצונית שלו ודימום מאחורי הרשתית. כל אלו הספיקו כדי להוכיח משפטית שהתינוק סבל התעללות. אבל במקור לא היה מספיק מידע ברור על תינוקות שלא התעללו בהם (כמה אנשים כבר יתרמו את גופת תינוקם למדע?). עכשיו ברור שישבו בכלא, ואולי עדיין מרצים עונש מאסר, הורים ששכלו את ילדיהם ולא באשמתם.
אז נכון שאין תחליף לניתוח המדעי של העדויות. בלעדי אלו היה קשה הרבה יותר לתפוס עבריינים. אבל תמיד חשוב להכיר ולדעת את מגבלותיהן של השיטות השונות.
אה כן, ושוב על הצד הקליל יותר, לגבי הדיוק של התוכנית: האנשים האמיתיים טוענים שהיה נחמד אם כל הדברים שמראים בסדרה היו אמיתיים, או לפחות היו מראים אותם בצורה קצת יותר מציאותית (כן, זה גם אומר פחות דרמטית). ב- ynet מביאים ציטוט, במקור מה- Scinetific American, של מישהו שצוחק על זה שמראים את החוקרים בסדרה כל הזמן הולכים עם פנסים: ”אני בדרך כלל פשוט מדליק את האור.“
