סם האמון
מאת גל ברק”האמון הוא חלק מכל חברה אנושית. זהו חלק הכרחי בידידות, אהבה, משפחה וארגונים גדולים יותר, האמון ממלא תפקיד מכריע בסחר-מכר כלכלי ובפוליטיקה. בהעדר אמון בין צדדים הסוחרים ביניהם, עסקאות קורסות. בהעדר אמון במוסדות והנהגה, הלגיטימיות הפוליטית קורסת.“
כך נפתח מחקר חדש שפורסם בגליון האחרון של Nature, מחקר שללא ספק יעורר הדים רבים בעולם הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, וקרוב לודאי גם בציבור הרחב.
החוקרים שפרסמו את המחקר גילו שכאשר ההורמון אוקסיטוסין (Oxitocin) – הורמון המשמש גם בתרופות מסויימות - רוסס במערות האף של הנבדקים, הוא הצליח לשבש את המערכת המוחית האחראית על האמון ולגרום לנבדקים לבטוח באחרים יותר מאשר מבמקרים אחרים.
זוג הניסויים האמור בוצע על מתנדבים מאוניברסיטאות שונות בציריך, שוייץ.
הניסוי הראשון כלל מעין משחק, אך כזה שבו למתמודדים יש אפשרות להרוויח כסף אמיתי. במשחק משתתפים שני אנשים, שאחד מהם בתפקיד ”משקיע“ והשני ”נאמן“. זוג האנשים קיבלו, כל אחד, 12 יחידות כסף במשחק, כשכל יחידת כסף שווה 0.4 פרנק שוייצרי (כ- 1.5 ש“ח).
בשלב הראשון של המשחק, המשקיע החליט על העברה של 4, 8, או 12 יחידות כסף לנאמן. הנאמן קיבל פי 3 ממה שהמשקיע העביר לו (ההכפלה בוצעה ע“י הוספת כסף מהחוקרים) והוא יכל להחליט, בשלב השני והאחרון, לתגמל את המשקיע ולהחזיר לו יחידות כסף, בכמות שירצה.
חשוב לציין כי המשקיע והנאמן לא היו באותו החדר, וכל זוג אנשים שיחקו פעם אחת בלבד ביחד. דבר זה גם נאמר להם מראש.
מתברר שבמשחק זה, אנשים ששאפו את ההורמון נתנו יותר כסף כשהיו בתפקיד המשקיע: מתוך 29 נבדקים (45%), 13 בחרו לתת את כל הכסף, לעומת 6 (שוב, מתוך - 21%29) מקבוצת הבקרה – אנשים שקיבלו פלסבו. המספרים הפוכים בדיוק (21% ו- 45% בהתאמה) עבור השקעה הקטנה מ- 8 יחידות כסף.
כדי לבדוק אם החומר לא גורם בעצם לאיזו נכונות מיוחדת לסיכון, שיחקו נבדקים גם במשחק נוסף, בעל כללים זהים, אך שהפעם הנאמן לא היה אדם, אלא מערכת שמחזירה סכום בצורה אקראית.
במקרה הזה, גם אלו שקיבלו את החומר וגם אלו שלא, השקיעו סכומים דומים, סכומים הדומים גם לאלו שהשקיעו האנשים שלא קיבלו את החומר במשחק הראשון.
אפשרות נוספת שהחוקרים פוסלים, היא שהחומר מעורר רגשות פרו-חברתיות. אם כך היה הדבר, כך אומרים החוקרים, גם הנאמנים שקיבלו את החומר במשחק הראשון היו מחזירים יותר כסף מאשר אלו שלא קיבלו את החומר. המצב שהתגלה בניסוי הוא שלא כך הדבר, והסכומים שהחזירו הנאמנים משתי הקבוצות דומים.
באמצעות שאלונים, שבהם נשאלו המשקיעים לגבי כמות הכסף שהם מצפים לקבל בחזרה, ענו בשתי הקבוצות (אלו שקיבלו את החומר, ואלו שלא) תשובות דומות. כך שגם אופטימיות מיוחדת אינה הסיבה לפעולת החומר.
ולכן, מסיקים המדענים כי לחחומר היתה השפעה על החשש של המשקיעים שהנאמן יבגוד בשיתוף הפעולה שלהם, ויחזיר סכום כסף לא הוגן – למעשה, על האמון בין בני אדם.
במידה וניתן יהיה להשתמש בחומר כטיפול תרופתי לטווח ארוך, ניתן יהיה להשתמש במידע באופן חיובי, למשל לטיפול במחלות נפש הקשורות לאמון בסביבה, כמו פארנויה.
אך כפי שרובכם קרוב לודאי כבר הבנתם, לפרסום המידע הזה עלולות להיות גם השלכות שליליות, בתרמיות מסוגים שונים… רק צריך לקרא שוב את הפיסקה הראשונה כאן, זו שמצוטטת מהמחקר, ולתת לדמיון להשתולל…
מקור (המחקר) :
Nature Vol. 435 p. 673 – doi:10.1038/nature03701
Monday, 06 בJune 2005 בשעה 22:30:42
אני לא חושב שזה ישנה הרבה. בדיוק כמו שמכונת האמת לא שינתה את פני כדו“ה, כך גם זה.
הפסקה הראשונה לא כ“כ תקפה לדעתי; המצב כיום הוא של היעדר אמון, והוא כלל לא רע. הדבר הזה ייצור, לכל היותר, עוד יותר חוסר אמון, ומזה יש לנו כבר מספיק. אני לא חושב שזה ייצור בעיות נוספות.
Saturday, 28 בApril 2007 בשעה 17:41:03
האם נעשה מחקר דומה גם על הגברת הפרשת אוקסיטוסין ע“י המוח במקרה שמישהו בעל סמכות גורם לאנשים בעזרת מילים והבטחות שונות לעתיד טוב יותר לגרום לאותם אנשים לסמוך עליו ולתת לו את כספם (לדוגמה מורים ומדריכים בקבלה וכתות שונות)