ולפעמים, למרות הכל, יש טעויות.
מאת גל ברקאחד השלבים החשובים ביותר בתהליך המדעי הוא אימות וחזרה על ניסויים, וגם נסיונות להפריך תיאוריות קיימות. לעוסקים במלאכות אלו שמורה פחות תהילה מאשר למגלים פורצי הדרך, אך למרות זאת חשיבותם אינה קטנה כלל וכלל.
אלו שחוזרים על ניסויים הם אלו שיפסלו תיאוריות מופרכות של מדענים מפוקפקים. הם אלו שיאפשרו להגיד על תגלית פורצת דרך שהיא אכן כזו, ולא מקרה בודד. הם אלו שיאפשרו להבדיל באמת בין מה שניתן להסתמך עליו, וידע ראשוני שעדיין מוקדם, או אפילו מסוכן – ברפואה למשל, לנסות ליישם. במקרים מסויימים, אפילו מגלים שידע שהשתמשו בו במשך שנים, אינו מדוייק.
ולכן חשוב מאד לפרסם גם המקרים שבהם הגיעו למסקנה שבעצם הניסוי הראשוני לא היה נכון, והתוצאות שפורסמו לא תקפות.
כאן אעסוק בשני מחקרים שתפסו כותרות בשנים האחרונות. במקרה לא כתבתי עליהן כאן, אך באותה מידה שלא כתבתי, כך יכלתי גם לכתוב, בשל העניין שהם עוררו בי ובעולם העיתונות המדעית באופן כללי.
שניהם מערבים את אחד כלי המחקר החשובים של השנים האחרונות, ה- fMRI, ושניהם עברו את ה- peer review: הבדיקה המעמיקה של הניסויים, ע“י עמיתים למקצוע, לפני הפרסום בעתונות המדעית. למרות זאת, מתברר שבכל זאת יש פיספוסים:
מחקר שעורר גלים, היה מחקר שמסקנתו היתה כי יכולת בני הנוער לזהות רגשות אצל בני נוער, נמוכה מאשר אנשים מבוגרים יותר.
במחקר הראו לנבדקים, בני נוער ובגירים כאחד, תמונות של אנשים עם מבע המעיד על רגשות שונים, כמו פחד או שמחה. כדי לקבל את הדיוק המירבי, בין היתר סרקו את מוחם בזמן המטלה, ובדקו מה עוצמת הרגש המורגשת בהם.
התברר שאצל בני הנוער היכולת לזהות פחד קטנה מאשר אצל מבוגרים, והם מגלים פחות הזדהות. מכך הוסקו הרבה מסקנות על היכולת להבין את הסביבה ואפילו על האחריות הפלילית.
עד כאן הכל טוב ויפה… אלא שכשחזרו על הניסוי, התברר שלבני הנוער לא היו אותן בעיות במקרים אחרים.
ומה הסיבה? כל התמונות של אנשים מפחדים היו בשחור לבן, לעומת תמונות צבעוניות שהביעו את הרגשות האחרים. בני הנוער לא באמת שגו בזיהוי הפחד, אלא שגו בזיהוי הפחד בשחור לבן!
למבוגרים היה יתרון בתמונות בשחור לבן, אבל המציאות בצבע…
גם במחקר השני אותו אזכיר בדקו את תגובת המוח, אם כי לדבר אחר לגמרי: צבע עור. לנבדקים, בעלי העור הלבן, הראו תמונות של בני אדם. חלקם בעלי עור שחור וחלקם לבן. המטרה היתה לבדוק את התגובה לתמונות. האם אנשים לבנים צריכים להפעיל את המוח יותר, כאשר עוסקים בשחורים, כדי להתגבר על רתיעה טבעית? התשובה שהוסקה מהניסוי: כן.
אבל במחקר עדכני יותר, החליטו החוקרים לבדוק אם בעלי העור השחור יגיבו באותה צורה, וירתעו מבעלי העור הלבן. והתשובה: הפעילות המוגברת התרחשה בדיוק עם אותם תמונות שראו הלבנים…
והמשמעות? החוקרים מעלים השערה כי יתכן שהתשובה נעוצה מעמד הכללי של השחורים בארה“ב, אך ההשערה תקפה, לפחות כיום, באותה מידה שכל השערה אחרת יכולה להיות…
המסקנות מהניסוי המקורי, פשוט אינן תקפות.
אז זה אומר שלא צריך להאמין למחקרים ראשוניים ופורצי דרך?
לא. אבל צריך לזכור את מה שאמר קארל סייגן: טענות יוצאות דופן, דורשות ראיות יוצאות דופן. תמיד צריך לבדוק ולתקן… וטוב שיש מי שעושה את זה.
